יהודים למען האמת
אמת: כל הקיים בפני עצמו ותואם את המציאות בנפרד מנקודת מבטו של המתבונן.
ישעיה
הנביא - מבחר
פרקים וקטעים מספר ישעיה
פרק
נ"ב 13 - נ"ג 12.
עבד
ה' – משיח ישראל – ישוע המשיח.
פרק
נ"ב מפסוק 13 עד סוף פרק נ"ג מתאר את
אופיו, פועלו וכך גם את זהותו של עבד
אלוהים. (ראה גם: מ"ב 1-9, מ"ט 1-13, נ' 4-11).
עבד
אלוהים המתואר בפסוקים אלו שונה מתיאורים
של עבדי אלוהים אחרים בספר (עם ישראל, כורש
מלך פרס). עבד האלוהים הזה מעמיד את חייו
כקורבן כפרה לסליחת חטאים של עמו ישראל
ובני האדם בכלל. ניתן לומר שהפסוקים הללו
הנם התכלית של דבר אלוהים, קרי,
ישועת בני האדם מחטאם וחזרתם להתחברות
קדושה ונצחית עם אלוהים.
מאז
שנכתב פרק נ"ג בספר ישעיה במאה השמינית
לפני הספירה ועד המאה האחד עשרה אחרי
הספירה, הבינו והאמינו כל הפרשנים היהודים
שהקטע מתייחס למשיח ישראל היהודי.
הראשון
ששינה דעתו והלך נגד דעה זו ואף ספג ביקורת
קשה משאר הפרשנים בני זמנו, היה רבי שלמה
יצחקי הידוע בשם רש"י (1040-1105). רש"י טען
שהקטע מתאר את עם ישראל הסובל בעבור חטאי
שאר העמים. רק במאה האחרונה אנו שומעים
רבנים ופרשנים המדגישים את הפרשנות הזו
ודוחים את הדעה הטוענת שמדובר במשיח ישראל.
כמה
חבל שחלק נכבד מהפרשנים הללו מתעלמים
מהפסוקים הברורים השוללים את דעתם
ומסתמכים על רש"י שמבסס את רעיונו על
המשפט הבא: "...זה לא המשיח מכיוון שכך
מפרשים הנוצרים..."
תקוותנו
שעם ישראל יבין את אלוהים מתוך דברו הכתוב
בתנ"ך ולא מפי פרשנים הסוטים מדבר
אלוהים וזאת על מנת שייקח חלק בישועת
אלוהים.
הבה
נלמד ביחד את הפסוקים הללו:
ישעיה
הנביא פרק נ"ב 13 עד סוף פרק נ"ג.
נ"ב(13)"הנה
ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד.
(14)כאשר
שממו עליך רבים, כן משחת מאיש מראהו,
ותוארו מבני אדם.
(15)כן
יזה גויים רבים, עליו יקפצו מלכים פיהם, כי
אשר לא סופר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו".
נ"ג(1)"מי
האמין לשמועתנו, וזרוע יהוה על מי נגלתה?
(2)ויעל
כיונק לפניו, וכשורש מארץ ציה, לא תואר לו
ולא הדר ונראהו, ולא מראה ונחמדהו.
(3)נבזה
וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי,
וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו.
(4)אכן
חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם, ואנחנו
חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה.
(5)והוא
מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, מוסר
שלומנו עליו, ובחבורתו נרפא לנו.
(6)כולנו
כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע
בו את עוון כולנו.
(7)ניגש
והוא נענה, ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל
וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו.
(8)מעוצר
וממשפט לוקח, ואת דורו מי ישוחח? כי נגזר
מארץ חיים, מפשע עמי נגע למו.
(9)ויתן
את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא חמס
עשה ולא מרמה בפיו.
(10)ויהוה
חפץ דכאו החלי, אם תשים אשם נפשו, יראה זרע,
יאריך ימים, וחפץ יהוה בידו יצלח.
(11)מעמל
נפשו יראה ישבע, בדעתו יצדיק צדיק עבדי
לרבים, ועוונותם הוא יסבול.
(12)לכן
אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל, תחת
אשר הערה למוות נפשו ואת פושעים נמנה, והוא
חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע".
מקריאת
הפסוקים
ניתן לקבוע בבירור שאלוהים הוא הדובר! (נ"ב
13-15)
אלוהים
(מפי הנביא ישעיה) מתאר את פועלו ומעלותיו
של עבדו.
עבד
יהוה עתיד להיות מורם ונישא מכולם.
מדוע?
הוא
ישכיל!
העבד
הזה ימלא ויציית לרצון אלוהים במלואו, עד
תום! ומסיבה זו הוא ירום, נישא וגבה מאוד.
הנביא
ירמיה משתמש באותה מילה – "השכיל",
כדי לתאר את מלך המשיח, צמח צדיק מבית דוד
העתיד למלוך על יהודה וישראל ולהביא את
השלום לאזורנו. ירמיה כ"ג 5-6.
הנביא
ישעיה מציין שעבד ה' הזה ירום ונישא וגבה
מאוד.
מילים
אלו טעונות במיוחד מפי הנביא ישעיה.
לאורך
הספר הנביא מציין את עונש אלוהים על הגאים.
בכל מקום שבו אדם חוטא בן תמותה חשק במעמד
הזה, הוא נענש והושפל עד עפר.
פרק
ב' 12 , י' 33, י"ג
11, 19, י"ד 11,
ט"ז 6, כ"ג
9. נ"ז 7.
לעומת
זאת הנביא מדגיש כי היחיד שראוי להיות
נישא ורם הוא אלוהים בלבד!
בפרק
ו', היה זה אלוהים שישב על כסא רם ונישא... כך
גם בפרק נ"ז 15.
מכיוון
שעבד ה' מתואר כרם ונישא, צדיק ומשכיל, הרי
שהוא זהה בדרגתו ובמעמדו ליהוה, לכל דבר
ועניין!
דרגתו
של עבד ה' תהיה עליונה לכל דרגה אנושית. כל
עיני אנוש עתידות להביט בו.. (ראה אל
הפיליפים ב' 9, אל הקולוסים ג' 1, אל העבריים
א' 3, ח' 1, י' 12, י"ב 2, ישעיה מ"ה 23 וכן
ירמיה כ"ג 5..)
כשם
שבעבר השתוממו הכל למראהו המושחת, הדוחה
וחסר ההדר, כך הם ישתוממו כשיראו אותו
בדרגתו הגבוהה הנישאת מעל כל.
בפסוק
15 הנביא
מתאר אחד ממעשי עבד ה' ותיאור זה מסגיר את
זהותו.
"...
כן יזה גויים רבים, עליו יקפצו מלכים פיהם,
כי אשר לא סופר להם ראו, ואשר לא שמעו
התבוננו"
הפועל
"יזה" מתאר את פעולתו של הכהן בטהרו
את בני ישראל או כלים לעבודה במקדש. (שמות כ"ט
21, ויקרא ד' 6, ח' 11, י"ד 7, ט"ז 14-15, במדבר
ח' 7, י"ט 18-19, אל העבריים ט' 13).
בעוד
הכהן במקדש טיהר את בני ישראל בלבד, הרי
שעבד ה' הזה מטהר עמים רבים.
מכאן
ניתן לקבוע שסמכותו של עבד ה' המתואר בפרק
הנוכחי גדולה מזו של הכהן הגדול מקרב עם
ישראל.
כשמלכים
יבינו ויכירו את זהותו של עבד ה', הם יהיו
חסרי מילים ויבינו את טעותם.
אותו
אחד שהם בזו לו ולא החשיבו אותו הינו האחד
והיחיד היכול לטהרם.
מכיוון
שהדמות הרוחנית הגבוהה ביותר בקרב בני
ישראל הוא הכהן הגדול, ועבד ה' המתואר
בפסוקים אלו עליון לכהן הגדול, יוצא מכך
שעבד ה' הזה הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
חיזוק לדיעה זו ניתן לקבל מדברי הנביא
ירמיה כ"ג 5-6. שם הוא נקרא יהוה צדקנו!!
גדולתו
והדר כבודו של עבד ה' ייראה לכל. מי שלא שמע
את הדבר יוכל לראות זאת במו עיניו. ראה
ישעיה נ"ב 8: "..כי עין בעין יראו בשוב
יהוה ציון" וזכריה י"ד.
בהכירנו
את זהות העבד, אנו מבינים שעבד ה' הוא ישוע
המשיח. פסוק זה יתגשם במלואו כאשר ישוע
יחזור ארצה להקים את ממלכתו וימלוך על
העולם מציון שבירושלים. תהילים ב', זכריה י"ד
4, בשורת מתי כ"ד 30-31. מכיוון שחזרתו של
ישוע ארצה תלווה באירועים שמימיים
וארציים על טבעיים, כל בני האדם יראו את
המשיח בשובו. זכריה י"ד.
ניתן
לומר שבקטע הנוכחי ישנו חיזוק לטענת ריבוי
הוויות בשלמות האלוהית האחת.
עוד
לפני תחילת פרק נ"ג
הגענו למסקנה שעבד ה' המתואר לפנינו הוא
אלוהים בכבודו ובעצמו. מכיוון שהמסר הניתן
לעם ישראל כה מיוחד ולא רגיל, (ה' בא כעבד
כדי לשרת את ברואיו) הנביא כבר בפסוק 1 מתאר
את הבעיה במסר הניתן...
פרק
נ"ג פסוקים 1-3.
(1)
"מי האמין לשמועתנו, וזרוע יהוה על מי
נגלתה?.
(2)
ויעל כיונק לפניו, וכשורש מארץ ציה, לא
תואר לו ולא הדר ונראהו, ולא מראה ונחמדהו.
(3)
נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי,
וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו.."
הנביא
כואב את חוסר האמונה של עמו. העם מתקשה
לזהות את עבד ה' ולהאמין בו וזאת למרות
הנבואות הברורות בתנ"ך אודותיו, למרות
כוחו הריבוני ומעשיו העל טבעיים, ושטוהר
העם וכלל בני אנוש תלויים בו.
עיוורונו
הרוחני של עם ישראל אינו בגדר הפתעה. הרי
כבר בפרק א' אומר הנביא: "ידע שור קונהו
וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא
התבונן."
בכאבו
אומר הנביא: "...וזרוע יהוה על מי
נגלתה?"
המונח
זרוע יהוה בספר ישעיה מציין את כוחו
וגבורתו של אלוהים בישועת בני האדם.
(ישעיה
מ' 10, ישעיה מ"ט 6, ישעיה מ"ב 6, שמות ו' 6).
הנביא
כאילו אומר: ראו מי מוציא לפועל את ישועת
אלוהים... זהו עבד ה' העושה זאת!
בפסוקים
2-3
הנביא מתאר את אופן בואו אלינו של עבד
ה' ומצד שני את קבלת העבד על ידי עמו.
עבד
ה' עלה וצמח לפני אלוהים בדרך על טבעית,
בדרך מופלאה – כמו שתיל עץ במדבר ציה, כמו
חיים ממקום יבש ועוין (ישעיה ז' 14, ט' 5-6).
בעוד
אלוהים מטפח את עבדו, מתברר שעמו של הנביא,
עם ישראל אינו מזהה את עבד ה' ואינו מכבדו
כראוי. עם ישראל אינו רואה שום הבדל בין
עבד ה' לבין כל אדם פשוט אחר.
מתברר
שהמקום היבש ביותר היה לב העם. "מדבר
רוחני" במלא מובן המילה.
עיוורונו
הרוחני של עם ישראל מודגש בפסוק 3 ואילך.
עבד
ה' בא אל עמו אך הם בזו לו והתרחקו ממנו (בשורת
יוחנן פרק א' פסוק 11). כשראינו אותו, בזנו
למה שאמר ועשה. לא החשבנו אותו כאחד
מהאישים המכובדים – שכן לא ראינו בו
חשיבות כלשהי – הוא אינו ראוי להימנות בין
האישים החשובים. הוא ידוע כאדם מלא
מכאובות וחוליים. כשהיה לידינו – העדפנו
להביט הצידה ולהתרחק ממנו.
בפסוקים
4-6 הנביא
מתאר את העם מבין לבסוף את פשר מחלותיו,
כאביו וייסוריו של עבד ה'.
הנביא
מתאר את כאבו וסבלו של עבד ה' בתיאורים
רבים וזאת להדגיש את גודל קורבנו של עבד ה'
בעדנו ומצד שני את עומק ההבנה והחרטה
שתבוא על ישראל בעתיד.
הבה
נקרא את פסוקים 4-6:
פרק
נ"ג(4)"אכן
חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם, ואנחנו
חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה.
(5)והוא
מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, מוסר
שלומנו עליו, ובחבורתו נרפא לנו.
(6)כולנו
כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע
בו את עוון כולנו."
עם
ישראל חשב שסבלו של "האיש ההוא" נבע
מחטאים שעשה בעצמו.
עד
היום עם ישראל מאמין שישוע נצלב כעונש על
מעשיו הכופרים כביכול.
אולם
יבוא יום, בעתיד, (ראה זכריה י"ב 10) שעם
ישראל יודה שייסוריו של עבד ה', ישוע המשיח,
באו במקום ייסוריהם. הוא סבל במקום העם
ובגלל חטאיהם, לא בגלל חטאים משלו. הוא לא
חטא! ראה פסוק 9...
ישוע
המשיח פדה אותנו מקללת התורה (דברים כ"ז
26: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת
לעשות אותם, ואמר כל העם אמן".) ונהיה
לקללה בעדנו. הוא עשה זאת על מנת שברכת
אלוהים תבוא עלינו כצדיקים וכבנים
הראויים לירושה...(אל הגלטים ג' 13.)
ראה גם בשורת מתי ח' 16-17, ראשונה לפטרוס
ב' 22-24, אל הרומים
ג' 21-26.
"...הוא
מחולל מפשענו..."
– עבד ה' נדקר בגלל פשענו, הוא לקח על עצמו
את הטומאה שלנו.
לאורך
כל התיאורים הנביא מדגיש את מוטיב התחליף.
ז"א
– עליו, במקום עלינו, וכל זאת על מנת שלנו
יהיה טוב!
ראה
אל הגלטים א' 3-4: "...חסד ושלום לכם מאת
האלוהים אבינו ומאת אדוננו ישוע המשיח.
שנתן את עצמו על חטאינו כדי לחלצנו מן
העולם הרע הזה, כרצון אלוהים אבינו."
מוסר
שלומנו עליו:
מה המשמעות?
הפנמת
המשפט תהיה יעילה יותר דרך דוגמא מהחיים:
כשעבריין פוגע בזולת הוא הורס את יחסיו עם
החברה. על מנת לסלוח לאותו עבריין ולאפשר
לו "להיכנס" שוב לחברה עליו לשלם את
חובו לחברה, עונש או קנס שהוטל עליו בדין. ז"א,
המוסר, זה העונש (המחיר)
שהעבריין צריך לשלם כדי להחזיר את היחסים
לתיקונם.
לפיכך
- המשיח שילם
בדמו, בחייו, את הקנס עבור חטאינו, את המחיר
שאלוהים קבע כדי להחזיר את השלום בינינו
אליו!
בחבורתו
של עבד ה' – אנו נרפאים.
הרפואה
שהנביא מדגיש היא רפואה רוחנית שכן רק כזו
יכולה להחזיר את השלום בינינו לבין אלוהים.
רפואה רוחנית היא כזו המתבטאת בחיים
טהורים וקדושים המלאים בציות נכון לדבר
אלוהים.
התוצאה
של רפואה רוחנית בחיינו היום, תוביל
לרפואה פיזית בממלכת אלוהים הנצחית! רפואה
רוחנית עדיפה לאין שיעור על זו הגופנית,
מכיוון שהיא נצחית. (ראשונה לקורינתיים ט"ו
מפסוק 49 ואילך... וכן חזון יוחנן פרק כ"א
4)
פסוק
6 מציין
את גודל אהבתו של עבד ה' עבורנו אך יחד עם
זאת את זהותו.
"כולנו
כצאן תעינו איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע
בו את עוון כולנו"
א.
עבד ה' שילם בחייו כדי להושיע אותנו בעת
שכולנו היינו רחוקים ממנו.
לא
מדובר על טובה של חבר עבור חבר אלא על
הקרבה טוטאלית עבור פושעים וחוטאים. עבור
כל אחד מאיתנו. בזאת מתעצמת אהבתו כלפינו. (אל
הרומים ה' 8: "אולם אלוהים מגלה את אהבתו
אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו
אנשים חוטאים...")
ב.
הנביא מדגיש לאורך הפסוקים שעבד ה' נושא את
עוונותנו.
האם
אנו מבינים את משמעות התפקיד? מי יכול לשאת
את עוונותנו?
מי
יכול לסלוח לנו על חטאינו? מי יכול
להצדיקנו?
אותו
נביא, ישעיה, אמר בפרק מ"ג 25 שאלוהים
בלבד מוחה את חטאינו: "אנוכי אנוכי הוא
מוחה פשעיך למעני, וחטאותך לא אזכור.."
בפרק
מ"ד 22 נאמר: "..מחיתי כעב פשעך וכענן
חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך".
משתמע
אם כן שעבד ה' חייב להיות אלוהים בכבודו
ובעצמו על מנת שיוכל לסלוח ולמחול על
חטאינו. עבד ה' חייב להיות ללא חטא.
עבד
ה' חייב להיות ישוע המשיח – אל שדי! ההוויה
באלוהים שלבשה דמות אדם ובאה לעולם לכפר
על חטאותנו.
פסוק
6 גם כן מחזק את הטענה בדבר ריבוי הוויות
בשלמות האלוהית האחת, בכך שנאמר: "ויהוה
הפגיע בו..."
המילה
"בו" מתייחסת לעבד ה' שהוא אלוהים
בכבודו ובעצמו.
ולכן,
המשפט: "ויהוה הפגיע בו..." מצביע על
ריבוי הוויות באלוהים. ראה לדוגמא ספר
משלי פרק ל' פסוק 4: "מה שמו ומה שם בנו..."
אלוהים האב ואלוהים הבן... וכן תהילים ב'
ודניאל ג' 25.
בפסוקים
7-9 הנביא מתאר את ייסוריו של עבד ה' שהביאו
לבסוף למותו.
פרק
נ"ג (7)"ניגש והוא נענה, ולא יפתח פיו,
כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה,
ולא יפתח פיו.
(8)מעוצר
וממשפט לוקח, ואת דורו מי ישוחח? כי נגזר
מארץ חיים, מפשע עמי נגע למו.
(9)ויתן
את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא חמס
עשה ולא מרמה בפיו."
בפסוק
7 מתואר עבד ה' כמי שמקבל בענווה וללא
התנגדות את היחס הלא צודק של העם אליו. עבד
ה' לא נלחם או מתמרד אלא ניגש ועושה כפי
שמורים לו.
המילה
ניגש מציינת שעבד ה' הוכה והיה תחת לחץ
הנוגשים.
הנביא
ישעיה מתאר את שתיקתו וצייתנותו של עבד ה'
לזו של שה ההולך לטבח.
לא
לחינם מדמה הנביא את עבד ה' לשה.
שה
הכפרה חייב היה להיות ללא מום, מושלם, כדי
להיות ראוי לקורבן. וכך היה עבד ה'!
בעוד
עם ישראל מתואר כחוטא, עבד ה' מתואר כאחד
ללא חמס או מרמה. פסוק 9.
עד
כה עם ישראל שמע על החיות כקורבנות והנה
מתברר לכולנו שהחיות הללו היוו צל, סמל של
הקורבן האמיתי עבור חטאיי בני האנוש, והוא,
עבד ה' הינו הקורבן האמיתי והנצחי. (אל
העבריים פרקים ט'-י').
זו
הסיבה שיוחנן המטביל קרא לעבר ישוע: "הנה
שה האלוהים הנושא חטאת העולם"
(בשורת
יוחנן פרק א' 29, בשורת מתי פרק כ"ו פסוק 36
עד סוף הפרק)
ישנם
אלו הטוענים שישוע המשיח התלונן והתמרד
כשביקש מאלוהים האב שייקח ממנו את "הכוס"
הזו – בהתייחסו למות הכפרה עבורנו. בשורת
מתי פרק כ"ו 39.
לא
כך הדבר!
ישוע
המשיח, אלוהים הבן, יודע מהו טוהר וקדושה
ומכאן הוא מבין היטב את כאב והשפעת נשיאת
קללת החטא עליו.
בקשתו
של ישוע המשיח היא: ..האם יש דרך אחרת שבה
ניתן להושיע את בני האדם?
אין
מדובר על זניחת בני האדם או חרטה להושיעם
אלא על דרך שלא תכלול נשיאת קללת החטא
וניתוק אפילו רגעי מהתחברות עם אלוהים האב.
(...אלי אלי למה עזבתני... ראה תהילים כ"ב 2
וכן בשורת מרקוס ט"ו 34)
אך
אין דרך אחרת! אין פתרון מלבד דם הכפרה
הטהור של עבד ה', ישוע המשיח, אלוהים הבן!
בפסוק
8 הנביא מתאר את המשפט המעוות שנעשה לעבד ה'
ואת מותו.
"מעוצר
וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח, כי נגזר
מארץ חיים מפשע עמי נגע למו..."
עבד
ה' לא זכה למשפט הוגן ולא היה מי שיעמוד
ויאמר עליו דברי זכות והגנה, מי שיתלונן על
משפט העוול שנעשה נגדו.
ראה בשורת מתי כ"ז 1-26.
הכהן
הגדול ושאר מנהיגי העם תכננו ורצו במותו
של ישוע מכיוון שהלה חשף את חטאיהם ואת
ריחוקם מאמת אלוהים. פשעם של מנהיגי העם
היה כה גלוי עד כי השליט הרומי הגוי,
פונטיוס פילטוס, הבין
וידע שישוע הובל אליו והואשם בגלל קנאתם
של הכהן הגדול וחבר מרעיו. בשורת מתי כ"ז
18.
דניאל
הנביא גם כן תיאר את מותו של המשיח. דניאל
הנביא אמר: "...נכרת משיח..." כדי לציין
שמות המשיח לא היה מזקנה אלא כתוצאה של
פעולה אלימה.
דניאל
הנביא ציין את התאריך שבו המשיח ייכרת, וזה
בחודש ניסן של שנת 32 לספירה. ראה דניאל ט'
24-27.
הנתונים
של דניאל הנביא הוגשמו במלואם בישוע המשיח.
ישוע נכרת מארץ החיים בחודש ניסן (פסח)
בשנת 32 לספירה.
דברי
הנביא ברורים: עבד ה' לא היה ראוי לעונש
מוות. עבד ה' נשא על עצמו את חטאי עמו ושילם
בחייו את העונש שהעם היה ראוי לו! עבד ה',
ישוע המשיח מת מוות אלים בגלל חטאי עמו!
הוא עשה זאת כדי שלעמו יהיו חיים!
בפסוק
9 הנביא מתאר את קבורתו של עבד ה'.
"ויתן
את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא חמס
עשה ולא מרמה בפיו."
עבד
ה' הוצא להורג כפושע כי כך חשבוהו עמו. אך
למרות שמת מוות של פושע, הוא נקבר בקברו של
אדם עשיר.
מדוע?
מכיוון
שעבד ה' לא עשה כל דבר רע.
בעוד עם ישראל מתואר על ידי הנביא
כשווים לסדום ועמורה בחטאיהם (פרק א' פסוק
10), עבד ה' מתואר
ככליל השלמות והטוהר, כשה כפרה.
ישוע
המשיח נצלב. הצליבה נחשבה לעונש מוות מבזה
ומשפיל הראוי לשפלים באדם. ישוע נצלב בין
שני פושעים אך לאחר שהוסר מן הצלב, הושמה
גויתו בקבר של איש עשיר, בקברו של יוסף מן
הרמתיים. ישוע נענש בעונש שלא היה מגיע לו!
בשורת
יוחנן י"ט 31 ובשורת מתי כ"ז 57-60,
ראשונה לפטרוס ב' 22, ראשונה לקורינתיים
ה' 21.
בפסוקים
10-12 הנביא
מתאר את תוצאות ייסוריו ומותו של עבד ה'.
פרק
נ"ג (10)"ויהוה חפץ דכאו החלי, אם תשים
אשם נפשו, יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ יהוה
בידו יצלח.
(11)מעמל
נפשו יראה ישבע, בדעתו יצדיק צדיק עבדי
לרבים, ועוונותם הוא יסבול.
(12)לכן
אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל, תחת
אשר הערה למוות נפשו ואת פושעים נמנה, והוא
חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע".
פסוק
10 מעורר פליאה רבה. מדוע ה' כה חפץ בסבלו
וחוליו של עבדו הנאמן?
התשובה
ניתנת בהמשך הפסוק:
"...אם
תשים אשם נפשו, יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ
יהוה בידו יצלח.."
המילה
"אשם" מקבילה למילה קורבן. ראה ויקרא
ה' 15, ו' 5, י"ט 21.
מותו
של עבד ה' מהווה קורבן חטאים רצוי בעיני
אלוהים.
מי
שיחשיב את מותו של עבד ה' כקורבן חטאיו,
יזכה לברכה רבה.
מהי?
הברכה
כתובה בפסוק 11, אך לפני שנדון עליה, הבה
נלמד מה עתיד להתרחש בחייו של עבד ה' לאחר
מותו...
הנביא
אומר שעבד ה' "...יראה זרע יאריך ימים
וחפץ יהוה בידו יצלח..."
מכיוון
שהפסוק הזה יתגשם לאחר מותו של עבד ה',
משתמע שעבד ה' עתיד לקום לתחייה.
הנביא
מלמדנו שעבד ה' אשר מת כקורבן לסליחת חטאים
עתיד לקום מן המתים ולראות את התוצאה
הברוכה של כפרתו בחיי ילדיו הנאמנים. (יראה
זרע, יאריך ימים..)
בחיי
אותם אנשים שמקבלים אותו כמושיעם מן החטא,
כאדון החיים שלהם.
סיבלו,
כאבו, חוליו ומותו של עבד ה', ישוע המשיח,
היו חלק מתוכניתו המופלאה של אלוהים
עבורנו בני האדם.
רק
בדרך זו, קורבן דמו של ישוע המשיח יכול
אלוהים לכפר על חטאינו ולהעניק לנו,
המאמינים בו, חיי עולם. (ראשונה לקורינתיים
ה' 7, חזון יוחנן י"ג 8).
עבד
ה' עתיד לחיות לנצח נצחים וכל שיעשה יצליח!
למאמינים
בו, לילדיו, מבטיח ישוע המשיח להיות יורשים
ושותפים עימו. לכן, מה שנאמר על ישוע
מתייחס גם אלינו ילדיו! אל הרומיים ח' 17,
בשורת יוחנן א' 12.
בפסוק
11 הנביא ממשיך לציין את שביעות רצונו של
אלוהים ממעשי העבד.
"...מעמל
נפשו יראה ישבע, בדעתו יצדיק צדיק עבדי
לרבים, ועוונותם הוא יסבול..."
יש
פרי בעמלו של עבד ה'. מעשיו לא היו לחינם!
הנביא
מציין את המילה "ישבע" כדי לציין
שלמות, רוויה. אין צורך לדבר נוסף. פעולתו
של עבד ה' השיגה שובע, משמע הייתה מושלמת!
הנביא
בשלב זה מדגיש את חשיבותו של עבד ה' ואומר:
"...בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים..."
עבד
ה' הינו האישיות היחידה היכולה להצדיק
אותנו, ז"א, לזכות אותנו מאשמה כלשהי
לפני אלוהים.
איך
הוא עשה זאת?
"...ועוונותם
הוא יסבול..."
עבד
ה' נשא על עצמו את אשמתנו כדי שאנו נוכל
לעמוד זכאים וללא אשמה מול אלוהים.
שניה
לקורינתיים ה' 21: "את זה אשר לא ידע חטאת
עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה
של אלוהים בו..." (ראה
גם אל הרומיים ה' 19)
מי
שלובש את הצדקה של ישוע, הריהו עומד טהור
מול אלוהים כפי שהמשיח טהור!
מה
עלינו לעשות כדי לקבל זכאות נפלאה שכזו?
להאמין
שעבד ה', ישוע המשיח הוא אומנם קורבן התמים
שנשא על עצמו את חטאינו.
מאמין
כנה מוסר חייו בידו של ישוע. מאמין כנה
לומד את דבר אלוהים ומאפשר לדבר אלוהים
להיכתב על ליבו. מאמין כנה הוא משכן לרוח
אלוהים הפועלת בו לשירות המשיח.
מחיר
זכאותנו, צדקתנו לא היה זול. צדקתנו נקנתה
בדם אלוהים!
אלוהים
מחשיב כצדיקים את אלו שמכירים את ישוע
המשיח כאחד שנשא את חטאיהם!
פסוק
12 ממשיך את רעיון התקומה מן המתים של עבד ה'.
"...לכן
אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל, תחת
אשר הערה למוות נפשו ואת פושעים נמנה, והוא
חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע".
עבד
ה' השכיל למלא עד תום את רצון אלוהים. עבד ה'
נחשב למנצח.
הנביא
מתאר את נצחונו של עבד ה' כניצחונו של מלך
במלחמה.
כמו
שבעבר המלך המנצח היה לוקח את כל השלל
ומחלק כראות עיניו לנתיניו הנאמנים, כך
יעשה גם עבד ה'.
המשיח
יחלק את שלל מלכותו עם אוהביו כאשר יחזור
ארצה כדי למלוך על ממלכתו בת 1000 השנים. (ראה
תהילים ב', ישעיה ב', מיכה ד' 1-8, ירמיה כ"ג
5-6, ירמיה ל"ג 14-16, דניאל ז', חזון יוחנן כ'
4,6 כ"ב 5).
מדוע
יזכה עבד ה' לניצחון והכבוד הרב?
"...תחת
אשר הערה למוות נפשו ואת פושעים נמנה, והוא
חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע".
א.
למרות היות עבד ה' אלוהים בכבודו
ובעצמו, הוא ירד ארצה, ומסר את נפשו למוות.
ב.
למרות
היותו קדוש וטהור, הוא נשא את חטאינו, נחשב
לפושע וחוטא והעניק לנו את צדקתו.
ג.
עבד ה' מתפלל עבורנו, החוטאים כדי
שנשכיל לדעת ולמלא את רצון אלוהים.
פרק
נ"ב 13 עד סוף פרק נ"ג מתאר באופן מושלם
את תכלית מות הכפרה של ישוע המשיח עבור עמו
ישראל (יוחנן י"א 49-51) ובעבור כל בני האדם
(ראשונה ליוחנן ב' 2).
ישוע
המשיח מתואר כעבד ה' שהוא עליון למלכי הארץ
ואף עליון לכהן הגדול הארצי.
ישוע
המשיח, עבד ה', הוא
אלוהים בכבודו ובעצמו שבא לעולם כאדם כדי
לשאת את חטאנו.
בעת
הופעתו של עבד ה', עם ישראל לא יזהה אותו
כמושיעם אלא יתנכר לו וידחה אותו. עם ישראל
עתיד להכיר בטעותו ויתחנן לסליחת אלוהים
בעת שובו של המשיח בכבוד והדר. (זכריה י"ב
10)
מות
כפרת החטאים של ישוע המשיח (אלוהים הבן)
סיפק את דרישות הצדק של אלוהים האב כדי
לשפוט את החטא ולאפשר למאמינים בו את הדרך
לנוכחות אלוהים.
כל
אחד מאיתנו יוכל להיוושע וללבוש את צדקתו
של ישוע אם יאמין כי ישוע הוא אכן קורבן
חטאיו.
ישוע
המשיח עתיד לחזור ארצה כדי להקים את
ממלכתו ולמלוך עליה עם ילדיו.
הבה
נראה את ישועתנו פועלת בחיינו על מנת
שנשתתף בתקווה לחיות ולמלוך עם ישוע המשיח
לנצח נצחים.